חקר המוח של הרווחה הנפשית
חקר המוח של הרווחה הנפשית
נקודת מבט התפתחותית - חינוכית
מאת ד״ר דושאנה דורג׳ה
מרצה לפסיכולוגיה וחינוך במרכז למחקר של פסיכולוגיה בחינוך, המחלקה לחינוך, אוניברסיטת יורק, בריטניה
ד״ר דושאנה דורג׳ה מאוניברסיטת יורק עוסקת בשאלה איך ניתן לפתח ביעילות רגשות חיוביים ותחושת משמעות כחלק מהתהליך החינוכי ומציגה את נקודת המבט המעניינת שלה על חקר המוח של הרווחה הנפשית.
היכולת לחוות רגשות חיוביים ולהרגיש תחושת משמעות ומטרה הם שני גורמים שמופיעים שוב ושוב בתאוריות ומחקרים על רווחה נפשית. ״להיות ברווחה נפשית״, בניגוד לסתם ״לא להיות חולה״, משפיע על הוראה ולמידה. קשה לדמיין מורים ומורות נלהבים או תלמידים ותלמידות מעורבים שאינם בעלי רגשות חיוביים ו/או תחושת מטרה.
יחד עם זאת, טיפוח של רווחה נפשית במורים ותלמידים אינה מטלה פשוטה. שאלת המפתח היא: איך אפשר לטפח רגשות חיוביים ותחושת משמעות באופן יעיל כחלק מהתהליך החינוכי?
מחקרים שערכתי לאחרונה מראים כי בחינת התהליכים המוחיים והתודעתיים שעומדים בבסיס היכולת לפתח רגשות חיוביים או תחושת משמעות היא דרך אחת לענות על השאלה הזו. קבוצה אחת של תהליכים כאלו שנקראים בשם הכולל ״ויסות עצמי״, מאפשרת ניהול גמיש ומסתגל של הקשב שלנו, הרגשות שלנו, המחשבות שלנו וההתנהגויות שלנו בצורה שתקרב אותנו אל המטרות שאנו רוצים להשיג. מחקרים מראים שוויסות עצמי יעיל יותר מנבא רווחה נפשית גבוהה יותר והישגים אקדמיים טובים יותר אצל ילדים/ילדות ובני/בנות נוער (ראו מקורות 1, 2). תחושת מטרה בהירה (ולרוב מטרה שלא קשורה רק בי עצמי) קשורה אף היא ליכולות גבוהות יותר של ויסות עצמי ויכולה לעזור לטפח אותן (ראו מקור 3).
יחד עם זאת, אזורי המוח שמאפשרים ויסות עצמי מתפתחים בקצב שונה וזה מוביל לחוסר איזון התפתחותי ביכולת של ילדים/ילדות ובני/בנות נוער לווסת את עצמם. הבנה של המשמעויות של חוסר האיזון הזה יכולה לסייע לנו לפתח גישות יעילות לטיפוח של ויסות עצמי ורווחה נפשית בבתי ספר.
ויסות עצמי קשור להתפתחות של רשתות מוחיות שמאפשרות תקשורת בתוך הקורטקס הפרה-פרונטלי (האזור הקדמי ביותר של הקורטקס, שנמצא מתחת למצח) ובינו לבין אזורי מוח אחרים כמו אזור שנקרא קורטקס הסינגולייט, אזור שנקרא אמיגדלה ואזור שנקרא הסטריאטום הונטרלי.
״ויסות עצמי קשור להתפתחות של רשתות מוחיות שמאפשרות תקשורת בתוך הקורטקס הפרה-פרונטלי (האזור הקדמי ביותר של הקורטקס, שנמצא מתחת למצח) ובינו לבין אזורי מוח אחרים כמו אזור שנקרא קורטקס הסינגולייט, אזור שנקרא אמיגדלה ואזור שנקרא הסטריאטום הונטרלי.״
הקורטקס הפרה-פרונטלי
קורטקס הסינגולייט
האמיגדלה
הסטריאטום
כל התמונות מתוך Database Center for Life Science(DBCLS)[2]. / CC BY-SA 2.1 JP
הקורטקס הפרה-פרונטלי מאפשר לנו לנתח מצבים בהם אנחנו נמצאים ומידע שאנו קולטים, לדכא דחפים, לתכנן ולקבל החלטות. הוא מסיים להתפתח רק לקראת אמצע שנות ה-20׳ לחיינו, כך שלילדים ובני נוער יש יכולת מוגבלת לגייס אותו לטובת ויסות עצמי. למשל, בזמן של ויסות רגשות, ילדים בדרך כלל יפעילו במוחם אזורי קשב ולא את הקורטקס הפרה-פרונטלי (ראו מקור 4). זו הסיבה שאחת הדרכים היעילות ביותר לעזור לילדים לווסת רגשות היא באמצעות הסחת דעתם. כאמור, ילדים בדרך כלל מווסתים רגשות באמצעות שינוי אוטומטי של מיקוד הקשב שלהם או חיקוי של ילדים או מבוגרים אחרים סביבם. בחינוך, המשמעות היא שסביר יותר שילדים ילמדו ויישמו שיטות של ניהול רגשות והתנהגות שנסמכות פחות על הקורטקס הפרה-פרונטלי (שיטות כמו הסחת דעת או מיינדפולנס), ולא שיטות שנסמכות על הגיון ושינוי דפוסי מחשבה לגבי מצב או רגש (תהליך שנקרא ״הערכה מחדש קוגניטיבית״) שמצריכות מעורבות משמעותית של הקורטקס הפרה-פרונטלי (ראו מקור 4).
לעומת זאת, בני נוער יותר טובים בגיוס הקורטקס הפרה-פרונטלי ויכולות הוויסות העצמי שלהם נתמכות גם על ידי קשרים חזקים יותר בין אזור זה לאזור קורטקס הסינגולייט שקשור לניהול קשב ואיתור מידע שיש לו חשיבות רגשית. כתוצאה מכך, לבני נוער יש חשיבה אסטרטגית טובה יותר, מודעות עצמית גבוהה יותר ויכולת רפלקציה טובה יותר לגבי הרגשות, המחשבות וההתנהגויות שלהם. עדיין, הוויסות העצמי של בני ובנות נוער מושפע מחוסר האיזון בין הפעילות של הקורטקס הפרה-פרונטלי ושני אזורי מוח אחרים. האמיגדלה היא אזור דמוי-שקד בעומק המוח שלעיתים קרובים מתואר כ״חיישן האיום״ – הוא עוזר לנו לזהות סכנה. הסטריאטום הונטרלי עוזר לנו ליהנות מחוויות מחזקות. בגיל ההתבגרות, הקשרים בין הקורטקס הפרה-פרונטלי לסטריאטום הונטרלי מתפתחים מהר יותר לעומת הקשרים בין הקורטקס הפרה-פרונטלי לאמיגדלה. כתוצאה מכך, חוויות מחזקות, בעיקר כאלו שקשורות לחברים וחברות של הנער או הנערה המתבגרים, מקבלות ערך רב. אך איומים אפשריים לבריאות או לביטחון אישי לא מקבלים מספיק ערך, מה שמוביל להתנהגויות מסתכנות האופייניות לגיל ההתבגרות (ראו מקור 5). יחד עם זאת, אותו חוסר איזון יכול לתמוך ברווחה נפשית משום שנמצא כי הפעלה מוגברת של הסטריאטום הונטרלי מתרחשת בתגובה להתנהגויות פרו-חברתיות מחזקות בבני נוער (למשל עזרה לחבר או חברה במצוקה), וקשורה לפחות התנהגויות מסתכנות (ראו מקור 6). מחקרים אחרים הראו שבני נוער עוסקים יותר בהתנהגויות פרו-חברתיות בעקבות השפעה של בני גילם (ופחות בעקבות השפעה של המבוגרים שסביבם). זה מדגיש את הפוטנציאל של התערבויות לקידום רווחה נפשית שמובילים אותן בני הנוער בעצמם ואת היכולת של התנהגויות פרו-חברתיות לקדם רווחה נפשית.
כל האמור לעיל מעיד שהיעילות של תוכניות שמטרתן טיפוח רווחה נפשית של ילדים ובני נוער יכולה לעלות אם מעצבים אותן בהתבסס על ידע ממחקרי מוח שמראה מהם השינויים המוחיים שעומדים בבסיס התפתחות יכולות כמו ויסות עצמי. לכן, הפצת ידע בקרב אנשי חינוך וקובעי מדיניות חינוכית לגבי חוסר האיזון ההתפתחותי במוח באזורי וויסות עצמי שקשורים לרווחה נפשית צריך להיות חלק חשוב מההכשרה והפיתוח המקצועי של אנשים ונשים אלו.
״כל האמור לעיל מעיד שהיעילות של תוכניות שמטרתן טיפוח רווחה נפשית של ילדים ובני נוער יכולה לעלות אם מעצבים אותן בהתבסס על ידע ממחקרי מוח שמראה מהם השינויים המוחיים שעומדים בבסיס התפתחות יכולות כמו ויסות עצמי. לכן, הפצת ידע בקרב אנשי חינוך וקובעי מדיניות חינוכית לגבי חוסר האיזון ההתפתחותי במוח באזורי וויסות עצמי שקשורים לרווחה נפשית צריך להיות חלק חשוב מההכשרה והפיתוח המקצועי של אנשים ונשים אלו.״
דוגמה בולטת ליישום של ידע זה ברמת המדיניות היא תהליך פיתוח הפרק של תוכנית הלימודים החדשה לבתי ספר בוויילס שנקרא Health and Wellbeing Areas of Learning and Experience (ראו מקור 7). אחת המטרות המאתגרות ביותר במהלך פיתוח תוכנית הלימודים הייתה להתייחס למהלך ההתפתחותי של רווחה נפשית לאורך שנות בית הספר, כולל התחשבות בחוסר איזון התפתחותי במוח שמשפיע על היכולת לרכוש כישורי ויסות עצמי. תוכנית הלימודים שפותחה משקפת את המעבר מתמיכה ביכולת של הילד להיות יותר מודע לרגשות בסיסיים ולהתנהגויות שלו, לתמיכה ביכולת של הילד לזהות ניואנסים מורכבים יותר בעולמו הרגשי ולפתח יכולות ויסות עצמי דרך מודלינג של המורה וויסות משותף של המורה עם הילד. תוכנית הלימודים לבני הנוער כבר שילבה תכנים של ויסות עצמי מורכב ועצמאי יותר שנתמך על ידי קבוצת בני הגיל. זה מראה את הפוטנציאל (שעד היום היה לא ממומש) של חקר מוח התפתחותי לגבי רווחה הנפשית לתרום למדיניות חינוכית ולפרקטיקות חינוכיות מותאמות גיל ויעילות.
מאמר זה התפרסם במקור באנגלית כאן. הוא תורגם באישור המחברת.